מחלה או חבלה בשירות מילואים
בשנת 2002, חוקקה הכנסת חוק המסדיר מעין “ביטוח” לחיילי מילואים שנפגעו בתקופת שירותם ועקב שירותם – חוק תשלום קצבאות לחיילי מילואים ולבני משפחותיהם, התשס”ב – 2002.
החוק קובע כי חיילי מילואים, שנפגעו תוך כדי ועקב שירות המילואים שלהם החל מתאריך 1.1.1999, יהיו זכאים לקבל קצבה אם מתקיימים לגביהם שלושה תנאים שהם:
- נקבעה לחייל דרגת נכות לפי חוק הנכים, ולמעשה לפי התוספת לתקנות הנכים (מבחנים לקביעת דרגת נכות) התש”ל -1969, בשיעור העולה על 19%.
- נקבעה לחייל “נכות תפקודית”, שהיא נכות הנקבעת בנפרד על ידי וועדה רפואית המיוחדת לחוק זה, בשיעור העולה על 19%.
- חיל המילואים לא היה עמית בקופת גמל במועד האירוע, או שאינו זכאי לקצבה מקופה זו. (סעיף 8 לחוק, קובע כי אם התגמול מקופת הגמל נמוך מגובה הקצבה שהייתה משולמת לחייל המילואים מכח חוק זה, תשולם לחייל המילואים “קצבה משלימה”)
ועדת חריגים יכולה לאשר לחיילי מילואים שדרגת נכותם, על פי חוק הנכים (התנאי הראשון) היא בת 19% ומטה, להיחשב “כאילו” דרגת נכותם היא 20% לצורך חוק זה בלבד, מכח “טעמים הקשורים באבדן כושר ההשתכרות”.
הקצבה היא בגובה 20% ממשכורתו הקובעת של חייל המילואים בעת פציעתו בצירוף 0.3% (שלושה פרומיל) ממשכורת זו בגין כל אחוז מאחוזי הנכות התפקודית.
כמשכורת קובעת ייחשב הסכום הגבוה שבין המשכורת הממוצעת, לבין תגמול המילואים היומי, לו היה זכאי חייל המילואים בזמן האירוע, מוכפל בשלושים.
מטעמים מיוחדים, רשאית וועדה רפואית להגדיל בשיעור של 50% את שיעור הנכות התיפקודית, באופן זמני לפרק זמן של שנה (הניתן להארכה). במידה ונמצא כי עקב הנכות, נפגמה יכולתו של הנכה להשתכר, כך שבצירוף התגמולים לפי חוק הנכים, והקצבה לפי חוק זה, הכנסתו פחותה משמעותית מ”משכורתו הקובעת” כפי שהוגדרה לעיל, יכול הממונה על ביצוע חוק זה (אגף אמו”ן במשהב”ט) להגדיל את הקצבה מכוח חוק זה, לתקופה של שנה אחת (הניתנת להארכה) עד למקסימום של 70% מ”המשכורת הקובעת”.
תהליך ההכרה בנכות לפי חוק הנכים (התנאי הראשון) זהה לתהליך ההכרה בנכות שנגרמה כתוצאה משירות המילואים ויש להגיש את הבקשה עם הטופס המתאים.
