דחיית בקשת ההכרה

להלן רשימה חלקית, לא ממצה, אך אופיינית של סיבות בעטיין יכול קצין התגמולים לדחות את בקשת ההכרה:

מגיש הבקשה אינו שייך לאוכלוסיית הזכאים לפי חוק הנכים או שהפגיעה אירעה עקב התנהגות “רעה וחמורה” מצידו של הנפגע.

על פי חוק המשטרה, יהיו גם שוטרים, לרבות שוטרי משמר הגבול והמשמר האזרחי זכאים לתנאים המצויים בחוק, ועל פי חוק תגמול לחייל הנפגע בהצלת חיי הזולת בסעיף 32א לחוק הנכים, ניתן היתר לקצין התגמולים לדון גם בבקשות שהוגשו אחרי תקופת ההתיישנות.

בנכויות נפשיות מסוימות, שהתפתחותן איטית והופעתן מאוחרת לפגיעה, וכן גם במחלות שהופיעו בעקבות אירועים מתועדים, יכול קצין התגמולים לדון בבקשות שהוגשו באיחור, אך לשם כך יש להמציא עדויות, אבחונים רפואיים ומסמכים המאששים את האירוע המדובר.

על פי הסמכות שניתנה לו בחוק בניסוחו הישן, קבע שר הביטחון בתקנות הנכים (תגמולים ושיקום) (התיישנות זכויות), רשימת מחלות עבורן מתקיימת תקופת התיישנות ארוכה יותר, הרשימה נערכה בשנות החמישים ושר הביטחון נמנע מלעדכנה מאז.

קצין התגמולים החליט שמגיש הבקשה בחר בזכויות על פי חוק אחר

על פי סעיף 36א לחוק הנכים אדם, אשר זכאי לפיצויים על פי חוק זה ועל פי חוק הביטוח הלאומי, יהיה מחויב לבחור בין מימוש הזכויות בין הגופים השונים. בעבר שימשה כמבחן לבחירה זו קבלת תגמולים מהביטוח הלאומי משך חצי שנה מאז שנקבעה לו בביטוח הלאומי נכות קבועה. כיום נקבעה תקופה של שלוש שנים מאז הגשת ההכרה על ידי הביטוח הלאומי במהלכה יכול לפנות אדם להכרה למשרד הביטחון מבלי שיקבע כי “בחר בזכות” לפי חוק הביטוח הלאומי.

על פי סעיף 36 לחוק הנכים אדם, אשר זכאי לפיצויים על פי חוק זה ועל פי חוק אחר, יהיה רשאי לנהל הליכים משפטיים למימוש זכותו על פי החוק האחר, ובלבד שהתשלומים שידרשו על ידו לא יהיו זהים לאלה המשולמים לו על פי חוק זה, שאם לא כן, יהיה קצין התגמולים רשאי לקזז סכום זה מהתגמולים המשולמים על ידו.

קצין התגמולים סבור על פי חוות דעת רפואית שקיבל כי אין קשר סיבתי בין השירות לפגיעה.

החוק מגדיר כנכות רק פגיעה שנגרמה או הוחמרה “בזמן ועקב השירות”

כאשר מדובר בפציעה בדרך כלל ברור הקשר הסיבתי בין השירות לבין הפגיעה הן מבחינת תנאי הזמן והן מבחינת ה”עקב”. כאשר מדובר במחלות המצב הוא מורכב יותר שכן יש להראות קשר סיבתי רפואי , ויש לזכור כי על פי קצין התגמולים גם פריצת דיסק, ירידה בשמיעה, שחיקת סחוסים בברך ועוד מקרים רבים אינם נחשבים לפציעה אלא למחלה.

צריך להראות שהמחלה פרצה בזמן השירות, היינו שלא התגלו סימנים לה עוד טרם השירות, וכן שהיה בשירות בכדי לגרום להתפרצות המחלה.

קצין התגמולים נעזר בחוות דעת של רופאים מומחים על מנת לברר את סוגיית הקשר הסיבתי הרפואי, ואמור להפעיל מדיניות משפטית באשר לאופן בו יש לקבל או לדחות המלצות אלו.

קצין התגמולים החליט לדחות או להקפיא את הטיפול בהיעדר היענות להעברת מסמכים שביקש.

אם הוחלט להקפיא את הטיפול בבקשה, ניתן לבקש לחדש את הטיפול בצירוף להעברת המסמכים שהתבקשו ולא הועברו.

אם המסמכים לא ניתנים להשגה, או שאינם בשליטת מגיש הבקשה ובוצע כל מאמץ סביר להשיגם, אין ברירה אלא לערער על ההחלטה לדחות את בקשת ההכרה.

אז מה אפשר לעשות?

הודעת קצין התגמולים באשר לדחיית הבקשה ככוללת גם את האופן בו ניתן להגיש ערעור על ההחלטה.

ערעור לוועדת ערעורים על פי חוק הנכים שמתכנסת במספר בתי משפט שלום בארץ. את הערעור יש להגיש תוך 30 יום מיום קבלת ההחלטה במזכירות ערעורי נכים שבבית משפט השלום שכתובתו מופיעה בהחלטת הדחייה. ניתן לערער לוועדת ערר גם על ההחלטה בדבר חלקיות ההכרה “החמרה” לעומת “גרימה”, וכן על כל החלטה של קצין תגמולים (במובדל מהחלטות של וועדות רפואיות באשר לשיעור הנכות).

על החלטת וועדת הערעורים ניתן להגיש ערעור לבית משפט מחוזי שידון בהרכב של שלושה שופטים, ובמקרים נדיערים ניתן גם לערער , לאחר קבלת רשות, לבית המשפט העליון.

במידה ולא הוגש ערעור במועד, אך במקרים מסוימים, בהם מתגלות לאחר זמן ראיות חדשות שלא היו בפני קצין התגמולים בעת שדחה את בקשת ההכרה, ניתן להגיש בקשה לעיון חוזר.